יש מי שחשב שהוא "רק" חשמלאי מבת ים. בדיעבד התברר שמדובר באחד הפושעים המסוכנים בארץ והרוצח הסדרתי הראשון של בת ים. בקרוב תשודר ב-HOT סדרת דוקו-פשע החושפת את הסיפור הלא יאומן של משה לוי, שפגע בקורבנותיו באמצעות זריקות נפט.
איך הפך לאחד הפושעים המסוכנים בארץ, הצליח להתל גם בחוקרי משטרה מנוסים, ומה הקשר שלו למפיק ההוליוודי ואחד העדים המרכזיים במשפט נתניהו, ארנון מילצ'ן? "מיינט בת ים" חוזר אל אחד הפרקים האפלים בהיסטוריה של העיר, כאשר בעיתוי מצמרר נעצר השבוע תושב ירושלים בחשד שהזריק חומר רעיל לאשתו, שנותרה נכה. לטענת המשטרה, יש בידיה עדויות כי החשוד חיפש במחשבו מידע על שיטות הרעלה שונות, ביניהן של 'מזריק הנפט'.
11 צפייה בגלריה
"מזריק הנפט". הרוצח הסדרתי הראשון של בת ים
(צילום: מתוך הסדרה "מזריק הנפט" באדיבות ערוץ Hot8)
מהמוסד לנוער עברייני לדירה של מילצ'ן
משה לוי נולד ב-1950 והתגורר בבת ים. העבירות הפליליות הראשונות שלו ביצע כנער, ובעקבות כך נשלח למוסדות שיקום לנוער עברייני, לאחר שהורשע במתן עדות שקר, גנבה, מרמה וסחיטה ובעוד מספר עבירות נוספות. בשנת 1972 הכיר את אילנה עובד, גם היא תושבת בת ים, כשהייתה באותו הזמן חיילת בת 18. שנה לאחר מכן הם התחתנו, ונולדו להם שתי בנות.
קראו גם:
בשלהי שנות ה-70 החל לוי לעבוד בשלל עבודות מזדמנות, בהן חשמלאי, שיפוצניק, אינסטלטור וצבע, ולקראת סוף שנת 1979 הוזמן לוי לעבודות תיקון בביתו של המפיק ההוליוודי ואספן האמנות, ארנון מילצ'ן.
מילצ'ן התגורר בדירת גג דו-קומתית בהרצליה והיה ברשותו אוסף ציורים יקרי ערך. מילצ'ן נהג לשהות מחוץ לישראל במשך ימים רבים ולכן העסיק עובדת משק בית, שעבדה אצלו והחזיקה במפתחות לדירתו.
מאחר שעובדת המשק לא הצליחה למצוא את השרברב הקבוע של מילצ'ן, לוי הוזמן כדי לבצע עבודות תיקון לאחד מברזי הבית. לוי ניצל את ההזדמנות, ותוך כדי תיקון הברז הדולף בחן את הבית והבין כי מדובר בדירה עמוסה ביצירות אמנות.
לאחר שתיקן את הברז וחזר לביתו, הוא שיתף את חברו אבי משען בתוכנית הפריצה שתכנן והציע למשען להצטרף אליו כעוזר. לאחר שסיכמו על הפריצה, יצר לוי קשר עם עובדת משק הבית בטענה שהוא צריך לבצע בדיקה חוזרת והסביר שיבוא עם משען שישמש כעוזר. משען דאג לגנוב את המפתחות לדירה ולשכפלם.
המזימה - צ'קים גנובים ופיקאסו
לאחר שסיימו את "עבודתם", פנו השניים לשני שותפים נוספים והציעו להם לקחת חלק בפריצה המתכוננת לביתו של מילצ'ן וכן לסוחר אומנות, כדי לברר מה המחיר שהם יכולים לקבל מהציורים. מאחר שהמוכר ביקש מהם פרטים נוספים על הציורים, הם פרצו לבית עם מצלמות פולרואיד וצילמו את הציורים ובסופו של דבר הגיעו עם הסוחר להסכמות לגבי מכירת הציורים.
בקומת הגג בבניין של מילצ'ן הייתה דירה נוספת, דירתו של איש העסקים בארני באלקום, שהיה מראשי יהדות בריטניה, ובדרך כלל התגורר בלונדון אך ביקר בישראל לעיתים תכופות. בינתיים ובטרם מכירת הציורים, פרץ לוי לביתו של באלקום וגנב פנקס צ'קים, סכו"ם מכסף ועוד.
מספר שבועות לאחר הפריצה לביתו - באוקטובר 1979, ביקר באלקום בישראל וגילה שפנקס הצ'קים שלו נעלם, הוא לא דיווח על כך לאיש כי סבר שאיבד אותו. חודש לאחר מכן ביקר באלקום בישראל פעם נוספת וגילה כי נעלמו לו עשרות כלי סכו"ם וצלחות מכסף.
לאחר ששב ללונדון, גילה שהופקד בבנק לאומי ביפו צ'ק על סך 3,000 לירות שטרלינג (250,000 לירות ישראליות דאז, 90,000 שקל נכון ליוני 2024) על ידי לוי, בחשבון שפתח זמן קצר לפני כן. מספר ימים לאחר מכן, פתח לוי חשבון בנק בבנק הבניה לישראל והפקיד צ'ק נוסף מפנקסו של באלקום, הפעם על סך 5,000 לירות שטרלינג (שהיו שוות אז כ-416,000 לירות ישראליות, 150,000 שקל נכון ליוני 2024).
ב-17 בדצמבר 1979 החליטו הארבעה לבצע את הפריצה לבית של מילצ'ן. הם גנבו כ-13 ציורים יקרי ערך של פבלו פיקאסו, מאנה כץ, רנה מגריט, נחום גוטמן ונפתלי בזם. יום לאחר מכן, גילתה עובדת המשק את הפריצה והיא הזעיקה את המשטרה. חוקרי המשטרה סברו כי מדובר בפריצה שבוצעה באמצעות מפתחות משוכפלים, אחד מחשודי המשטרה היה, כמובן, לוי.
מספר ימים לאחר מכן, אנשי בנק לאומי פנו למשטרה בעניין הצ'קים הגנובים של באלקום וביקשו מלוי להגיע לסנף בנק הבנייה לישראל ב-21 בדצמבר, שם נעצר בחשד לגניבת פנקס הצ'קים. לאחר שהבינו כי קיים קשר בין הפריצה לביתו של מילצ'ן לגניבת הצ'קים של באלקום, נחשד לוי גם בפריצה לבית וגניבת התמונות של מילצ'ן.
תוך ימים בודדים, נשבר לוי בחקירתו והחל להסביר לחוקריו כיצד ביצע יחד עם חבריו את הפריצה. הארבעה הציעו למשטרה שתמורת סגירת התיק, הם יחזירו את התמונות הגנובות, אך המשטרה דחתה את ההצעה והחליטה להעמידם לדין. לוי הורשע ונידון לחמש שנות מאסר, מהן ריצה בפועל שנתיים וחצי. בית המשפט החליט להקל בעונשו משום שלוי התאלמן לאחרונה מאשתו אילנה, והוא נשאר לטפל לבד בשתי בנותיו הקטנות.
הבדיחה הייתה על חשבון מערכת המשפט, כי כעבור מספר שנים התברר שהרוצח של אשתו היה לא אחר מבעלה - משה לוי.
הרצח של אילנה
בשנת 1972 הכיר לוי את אילנה (ילידת 1954), שהייתה באותם ימים חיילת. חודשיים לאחר שהכירו, לוי הסתבך בפלילים ונידון לשנתיים וחצי מאסר בפועל והם נישאו בתקופת מאסרו בכלא. לאחר שהשתחרר, נולדו להם שתי בנות. בין השחרור מהכלא למעצרו של לוי (בעקבות הפריצה לביתם של מילצ'ן ובאלקום), החלו היחסים בין השניים להתדרדר, אך אילנה נכנסה להריון שלישי. לאחר שלוי נעצר בעקבות גניבת פנקס הצ'קים של באלקום, הודיעה אילנה כי ברצונה להתגרש ממנו, ובניגוד לרצונו היא ביצעה הפלה.
11 צפייה בגלריה
"מזריק הנפט". הרוצח הסדרתי הראשון של בת ים
(צילום: מתוך הסדרה "מזריק הנפט" באדיבות ערוץ Hot8)
במרץ 1980, שם לוי סם מרדים במשקה ששתתה אילנה ולאחר שנרדמה, הזריק לה תערובת של כלורופורם, דבק אפוקסי ואפטר שייב. מספר ימים לאחר ההזרקה, החלו להופיע על גופה של אילנה מורסות וחום גופה עלה ולכן נשלחה לבית החולים דונולו ביפו.
שלושה חודשים לאחר ההזרקה, נפטרה אילנה מזיהומים בדם. לבקשת הוריה, היא נותחה בבית החולים ולא במכון לרפואה משפטית, מאחר שלא היה חשד שנרצחה. לימים, הרופא שניתח את גופתה של אילנה העיד שמצא נזק במוחה שלא נגרם מחיידקים, אלא ממשהו מלאכותי וחיצוני.
בדצמבר 1980, כשהוא כבר אלמן, הסתיים משפטו בעניין הפריצה לביתם של מילצ'ן ובאלקום וכאמור הוא נדון לשנתיים וחצי מאסר בפועל.
לוי הגיש חנינה לנשיא המדינה, יצחק נבון, ושוחרר בתחילת 1982. לאחר השחרור - נחשד לוי שאנס ארבע נשים בדירתו, אך לא הואשם בכך מאחר שלא היה בידי החוקרים אפשרות לאתר את אותן נשים.
ניסיון הרצח של סוזאן אמויאל
בקיץ 1983, הכיר לוי את סוזן אמויאל, צעירה בת 21 מבת ים שעבדה במסעדת "רימני", בה הכיר אותה לאחר שהגיע לשם לבצע עבודות חשמל. לוי החל לחזר אחרי סוזאן, אך זו דחתה אותו מפאת גילו. בסוף אוקטובר 1983 לוי הציע לה לנסוע איתו לשווייץ לאחר שהתפטרה מהעבודה במסעדה. השניים נסעו כידידים לשווייץ, ולאחר שחזרו מהחופשה, הציע לה לוי לעבוד כמטפלת בשתי בנותיו. אמויאל הסכימה והחלה לעבוד אצלו. במהלך העסקתה הביא לוי לאמויאל מתנות, חלקן היו באמצעות צ'קים ללא כיסוי שהוציא.
כמה ימים לאחר תחילת העסקתה של אמויאל, השניים סיכמו כי אמויאל תישאר בביתו יותר מהרגיל בגלל עבודות שנאלץ לבצע. לפני שהלך - הכין לוי לאמויאל קפה. לאחר ששתתה את הקפה, נרדמה אמויאל בביתו של לוי והתעוררה רק בלילה שלאחר מכן.
לאחר שהתעוררה והלכה הביתה, הבינה כי היא סוממה ונאנסה. מספר ימים לאחר מכן, החלה אמויאל לחוש ברע ונלקחה לבית החולים וולפסון עם מורסות בגוף. לאחר זמן קצר, האחיות בוולפסון זיהו את לוי כגבר שאשתו אושפזה ומתה בעקבות מורסות בגופה.
הרופאים חשבו כי לוי חולה באיידס והוא הדביק את שתי הנשים במחלה, שהייתה חדשה בישראל באותם ימים. במהלך האשפוז נמצאו אצלה מורסות בלתי רגילות, בעקבות כך הועברה לבית החולים תל-השומר, שם נותחה והתברר שהפכה למשותקת בפלג גופה התחתון.
בתל השומר מצאו הרופאים כי המוגלה שהייתה במורסות הייתה בגודל של למעלה מ-20 ס"מ וכי הריחה כמו נפט, בעקבות כך הגיעו הרופאים למסקנה כי קיים חשש שאמויאל הורעלה, והדבר דווח למשטרה.
בעקבות כך, החלה חקירה פלילית שבמסגרתה הועברה אמויאל לחדר נפרד בו הותקנו מצלמות נסתרות. באותו הזמן זייף לוי מכתב מהרבי מליבוביץ', שבו נכתב כי כדי להחלים, על אמויאל להתחתן עם "הצדיק" שמטפל בה. תחילה, דחתה אותו על הסף אך לאחר שכנועים מצד משפחתה, הסכימה ונקבע תאריך לחופה. עם זאת ובעקבות אי-שקט, בדקה אמויאל את המכתב וגילתה כי הוא מזויף.
מספר ימים לאחר הגילוי ועל אף בקשותיה שלא להגיע אליו יותר, ביקר לוי את אמויאל. לוי נכנס לחדרה דרך החלון וניסה להתיז על עיניה חומרי חיטוי, אמויאל הזעיקה את השוטרים ולוי נעצר. בחיפוש בדירתו נמצאו מזרקים ונפט, כמו כן, על גג ביתן בבית החולים נמצא מזרק שהכיל שאריות נפט.
שלושה חודשים לאחר אירועים אלו, באפריל 1984, נפתח משפטו של לוי. הסנגורית שלו טענה שלוי לוקה בתסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח, ולכן הוא איננו כשיר לעמוד לדין. השופטים דחו את הבקשה וקבעו כי לוי כשיר לעמוד לדין. קרוב לשנה לאחר תחילת המשפט, הורשע בהריגת אשתו אילנה, ניסיון רצח של אמויאל, גרימת חבלה חמורה בכוונה מחמירה, גרימת פציעה מתוך כוונה מחמירה ובאינוס. לוי נידון לכ-46 שנות מאסר, אחד מעונשי המאסר הארוכים ביותר שהוטלו עד אז בישראל. ערעורו לבית המשפט העליון נדחה.
ניסיון הרצח של דרור לוי בכלא
בתקופה שבין כניסתו לכלא איילון לניסיון הרצח הבא שביצע, נחשד משה לוי בקבלת טובות הנאה מיזמים פרטיים, שהזמינו עבודות מבית המלאכה שבכלא, ובשל כך הועבר לאגף נפרד. משלא נמצאו כלפיו ראיות הוא הוצב לעבודה במפעל השלטים של הכלא. לוי קיבל תואר עובד מצטיין על קידום המפעל ואף מונה להיות מנהל המפעל. לוי היה גם מיודד עם רוצחו של הילד אורון ירדן, צבי גור.
דרור לוי היה אסיר בן 29 שנשפט ל-22 שנות מאסר על פריצה לביתה של אסתר רוזנברגר, רציחתה ושני אנשים נוספים, וריצה את עונשו בכלא איילון. ב-1988 הכיר משה לוי את דרור לוי והתיידד עמו והשניים נהגו להתרועע בתאו עד לשעת כיבוי האורות. באפריל 1988 סימם משה לוי את דרור לוי, שאיבד הכרה.
בדיעבד התברר שמשה לוי נהג לסמם את דרור עם כדורי שינה ולאנוס אותו בשנתו. עם הזמן, החל גם להזריק לגופו של דרור לוי כימיקלים, בעיקר מדללי צבע.
בדצמבר 1988, אושפז דרור בשנית בעקבות הרעלה קשה. בתגובה לטענות שהועלו כי משה לוי הרעיל אותו, אמרו דרור לוי ואימו כי מדובר ב"רכילות מרושעת". משה לוי נחקר והואשם בניסיון לרצח. לטענת משה לוי, דרור לוי היה נרקומן והודות לטיפולו המסור, הוא נגמל ואף בזכותו החל ללמוד כדי להשיג תעודת בגרות וכי נוצרו בין השניים קשר עמוק של אמון ואהבה בנפש.
ביוני 1990 הורשע משה לוי בגרימת חבלה חמורה לדרור לוי ובביצוע מעשה סדום ונידון ל-20 שנות מאסר נוספות. כמה חודשים לאחר מכן, חלה לוי בסרטן ומת ב-28 בנובמבר 1991.
הסדרה "מזריק הנפט" (שלושה פרקים) תשודר החל מיום ראשון, 26 ביוני, 2024, בשעה 21:15, בערוץ HOT8.
