תושב בת ים, מיכאל (מישמיש) בורא פותח כל בוקר בשחייה של 1,800 מטר לעומק הים בחופי העיר, ומה שהוא גילה שם, בעיקר לאחר ימים של גשם, צריך לעורר דאגה.
המשרד להגנת הסביבה פרסם השבוע תוצאות מחקר בן שנתיים שבחן את מקורות פסולת הפלסטיק בחופי ישראל, והממצאים שלו מאשרים את מה שבורא גילה - הרבה מאוד ניילונים בתוך המים.
"התושבים זורקים פסולת ומשאירים את זה בחוף. אי אפשר לפספס את זה, בייחוד למי שמגיע כל יום. אני רואה מלא חתיכות ניילון שחור וניילון לבן, לפעמים רואים חתיכות קטנות יותר, כאילו גרסו את זה – אבל זה שם", הוא מספר אבל מסביר שעיקר הבעיה היא דווקא בעומק המים.
קראו גם:
"החוף לא נקי, אבל העירייה דואגת לנקות את זה. חשוב לציין, שהעירייה לא אחראית לנקות את המים - ושם רואים את זה במיוחד. אני שוחה כל יום עד כ-1,800 מטר, מתוך כ-300-400 מטר לתוך עומק הים, ופשוט שוחים בין שקיות ניילון. יכול להיות שזה גם אוניות או דייגים שנופל להם או הם זורקים את זה למים, אבל זה בכלל לא נעים לשחות כך", הוא אומר.
בורא אף מוסיף: "מה שלא מובן, שלאורך חופי בת ים רואים הרבה יותר ניילון מאשר למשל אם אני שוחה מול חופי יפו. יכול להיות שזה זרמים שונים, אני לא יודע להסביר את התופעה. גם יש תופעה שרואים כמויות הרבה יותר גדולות מיד לאחר שיורד גשם".
אתה בטוח שכל הניילון שאתה רואה שם זה לא מדוזות?
"מאה אחוז, יש עשרות אם לא מאות שקיות ניילון לכל אורך החוף. אני חייב לציין שרואים – גם היום - בעונת החורף, כמה מדוזות, אבל הן בודדות ובטח שלא בכמות מסחרית".
לפי המשרד להגנת הסביבה, בשנים האחרונות הממצאים מצביעים על כמויות הגדלות במהירות של פסולת פלסטיק בים, בשל ייצור הולך וגובר של פלסטיק. בשנת 2021 ייצור הפלסטיק העולמי הוערך ב-390 מיליון טונות לשנה. מדינת ישראל הקדימה את מרבית מדינות העולם כאשר המשרד להגנת הסביבה יזם בשנת 2005 את תוכנית "חוף נקי", שעיקר תקציבה מופנה לתמיכה ברשויות החוף בניקיון החופים הפתוחים שבשטחיהן. המימון לרשויות ניתן על פי מדרג חברתי כלכלי, על פי יחס גודל אוכלוסיית הרשות המקומית לבין אורך קו החוף ועל פי רמת ניקיון החוף המדורג על פי "מדד חוף נקי".
יש לציין שלפי מדד "חוף נקי" של המשרד להגנת הסביבה לשנת 2022 חוף בת ים מככב ברשימת הרשויות החופיות ששמרו על מדד של נקי מאוד או נקי. אך עיקר הבעיה, כאמור, היא בעומק הים - ושם הניילונים "מככבים".
הדו"ח חושף: זו הפסולת העיקרית שמתגלה בחופים
על פי המחקר, כ-16% מהפסולת שנמצאה בחופי הים התיכון הגיעה מהים וכ-84% מהיבשה. בהשוואה בין העונות, לא נמצאה עונתיות בכמות הפסולת המגיעה לחופים, במקורותיה ובהרכבה. הפסולת היבשתית מקורהּ בעיקר בנופשים בחופי ישראל עם תרומה מסוימת של פסולת מנחלים או מנקזים לאחר אירועי גשם.
פריט הפסולת הנפוץ ביותר בחופים הם בדלי סיגריות, שהם 26% מסך הפסולת בחופים. בדלי סיגריה היו הפסולת הנפוצה ביותר במעט יותר ממחצית חופי הים התיכון. בשל גודלם הקטן, בדלי הסיגריות לא תמיד מנוקים עם שאר הפסולת הגדולה יחד. כמו כן, בדלים שנזרקים ברחובות ערי החוף, ביניהן בת ים, נשטפים עם הגשם לנקזים ומגיעים דרכם לחוף. מרבית הבדלים נמצאו מרוכזים סביב פתחי נקזים בחופים – כמו שיש למשל בחוף הסלע.
הפריט הנפוץ הבא לאחר בדלי הסיגריות היה כלים חד פעמיים שהיו כ-18% מכלל הפסולת בחופי הים התיכון. המחקר מצביע על ירידה בכמות השקיות שנמצאו בחוף (23% בשנים 2014-2012 לעומת 14% במחקר הנוכחי), כשמרבית השקיות נמצאו בחופים מבודדים, שבהם יותר פסולת מגיעה מהים מאשר מנופשים.
בחופים מרכזיים עם נקזים עירוניים הפסולת מהים מייצגת שיעור קטן יותר מכלל הפסולת: בת ים וחיפה (7%), תל אביב (6%), קריית ים (4%). בחופים אלו נמצאה הרבה פסולת מהנקזים (בדלי סיגריה וחתיכות קלקר) בעיקר בסקרי הסתיו. כ-20% מבדלי הסיגריות שנמצאו במחקר זה, הגיעו מנקזי מי גשם.
