למעלה מ-20 שנה לא היה נציג בת ימי בכנסת ישראל, עד שלפני ארבעה חודשים נכנס לתפקיד סגן ראש העירייה בדימוס, חבר הכנסת ירון לוי. בראיון ראשון מאז נכנס לתפקיד הוא מספר ל"מיינט בת ים" על החיים שהשתנו, במיוחד מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", ואי אפשר בלי להזכיר את הסוגייה הפוליטית.
עד לאחרונה, לוי (41) היה אחראי על תיקי הספורט, צעירים וחופי הים בעיר. בעברו היה אלוף גביע אירופה בג'ודו וחבר נבחרת ישראל. בשירותו הצבאי שירת כספורטאי מצטיין, ואת ייעודו הפוליטי התחיל לחשוף כאחד ממובילי "מחאת עושק הצהרונים" בשנת 2016, ובהמשך כמייסד עמותת "תיק לכל תלמיד".
לוי התמודד למועצת עיריית בת ים מטעם סיעת 'יש עתיד' בבחירות המוניציפאליות של שנת 2018, ואף שובץ ברשימת המפלגה לכנסת בבחירות הקודמות. בחמש השנים האחרונות חווינו ארבע מערכות בחירות, אך למרות מיקומו ברשימה - לא הצליח להתברג לרשימה הארצית.
קראו גם:
בחודש יולי האחרון, כשחברת הכנסת אורנה ברביבאי פינתה את מקומה לקראת המירוץ שלה לראשות עיריית תל אביב, לוי הושבע כחבר כנסת ברשימת 'יש עתיד', אם כי נכון לעליית כתבה זו לאוויר – טרם הספיק לשאת את נאומו הראשון על בימת הכנסת.
איזה תפקיד יותר קשה: חבר כנסת או חבר במועצה הסבוכה של עיריית בת ים?
"במהלך כהונתי כסגן ראש עירייה, הכוח שלי לבצע שינויים באופן אופרטיבי היה גדול יותר. כחבר כנסת, ברגע שיש פניית ציבור או דרישה שעולה מהשטח – אני יכול לסייע באותו האופן, אבל אני מרגיש שבמלחמה כה קשה, לפעמים הדברים הקטנים חשובים".
האתגר שאיש לא ציפה לו הייתה פרוץ מלחמת חרבות ברזל. מאז שפרצה הספיק לוי לבקר בכמה ישובי העוטף, ואף תלה דגל מרגש בקיבוץ: "בני אביתר, הלומד בכיתה ד'3 בבית הספר "יד מרדכי" בבת ים, שמע שאני יורד לדרום, הוא התקשר לגילה המורה וביקש לצייר ציור בשם הכיתה, בית הספר והעיר בת ים. אביתר צייר דגל ישראל ובמרכז הציור כתב: "עם ישראל חי, בת ים, בית ספר יד מרדכי, כיתה ד'-3". הדגל הזה נתלה על אחד הבתים ההרוסים בקיבוץ בארי.
אתה משתתף במלחמה בתפקיד פעיל?
"בצבא הוכרתי כספורטאי מצטיין ושירתי שירות צבאי מלא. אינני מגויס לשירות מילואים, אך דלתי פתוחה לכל בקשה של כל חייל בסדיר או במילואים ואעשה את המיטב עבורם".
האם בוועדות הכנסת אתה מרגיש שאכן מתחיל להתגלגל הטיפול במשפחות המפונים, משפחות החטופים וכמות האזרחים הגדולה שהוצאה לחופשה ללא תשלום?
"כאשר המלחמה פרצה, משרדי הממשלה נחשפו במערומיהם וחברי הקואליציה גזרו על עצמם שתיקה. היום, כמעט חודש וחצי אחרי - יש הבנה כי צריך טיפול שורש בכל המערכת. אמנם יש שיפור בדברים מסוימים, כמו הפינוי לבתי המלון והארחה, אך הטיפול במשפחות החטופים הוא מאד לא טוב בלשון המעטה. אפשר וצריך לסייע להם בכל דרך, המדינה חייבת לעטוף אותם".
אחת החוויות הקשות שלוי מספר עליהן היא הצפייה בסרט הזוועות של דובר צה"ל, המתעד את אירועי הטבח הקשים והלא מצונזרים מהשבת הארורה של ה-7 באוקטובר.
"הייתי בין חברי הכנסת שראו את הסרט של דובר צה"ל. אני יכול להעיד שאני אדם חזק, אבל הסרט הזה שבר בי משהו - האכזריות והרוע הם בלתי נתפסים, השמחה והצהלות של המחבלים בני המוות האלה הן בלתי נסבלות. זה היה פוגרום, והמסקנה שלי היא שצריך לעשות הכל כדי להבטיח שאסון כזה לא יחזור שנית", הוא אומר.
אתה חושב שצריך לחשוף את הסרט הזה לקהל רחב יותר?
"אני חושב שאם אפשר להציג אותו על מנת לשרת את ההסברה הישראלית לגורמים הרלוונטיים – יש לעשות זאת בהקדם. בנוגע לשאר האנשים שצופים בסרט - זה מאד תלוי, מי שלא מאמין לולא הסרט הזה, לא באמת רוצה להאמין. יש מספיק סרטוני זוועות ברשתות".
ואי אפשר בלי להתייחס בכל זאת לבחירות המקומיות, שאמנם נדחו, אך לא בוטלו כמובן, וגם לבחירות ברמה הארצית, אם יהיו כאלה, לאחר המלחמה.
את חושב שהמלחמה תשפיע על אופי הבחירות הקרובות, המועמדים והתנועות - גם מבחינה מוניציפאלית וגם בבחירות הארציות?
"קשה להגיד מה יהיה אחרי המלחמה וזה גם לא הזמן להתעסק בזה. מה שברור, שמה שהיה – זה לא מה שיהיה. גם המגזר הציבורי יהיה חייב להיות יעיל הרבה יותר ביום שאחרי המלחמה".
