56 משפחות שמתגוררות בבניין רכבת מט לנפול ברחוב ניסנבוים 36 בבת ים, שאושר לתוכנית התחדשות במסגרת תמ"א 38, ממתינות ללא מענה מזה זמן רב להתחלת העבודות בפרויקט, שכבר עבר את רוב האישורים.
הדיירים לא תיארו לעצמן שיגלו כי חלק מהדירות רשומות על שם קק"ל. בפנייה לבית המשפט הם דרשו לחייב את חברת קק"ל לחתום על הסכם לשיפוץ וביצוע תמ"א 38, אך השבוע הגיעה הפסיקה המאכזבת.
התסבוכת שמעכבת את השיפוץ
הבניין המדובר היה בעבר בבעלות קק"ל. במהלך השנים הועברו הזכויות בדירות לידיים פרטיות. זהות בעליהן של 52 מתוך 56 הדירות בבניין ידועה. אך ארבע הדירות הנותרות רשומות עדיין על שם קק"ל, אך אינן בבעלות המדינה, שהבהירה כי אין לה מידע מי בעליהן.
קראו גם:
מדובר בבניין שהוגדר בעבר כמסוכן על ידי עיריית בת ים. בהמשך להנחיית מהנדס העיר, התקשרו בעלי הדירות עם היזם "ניצן פרויקטים", וסיכמו כי הוא יפעל לקבל היתר לשיפוץ הבניין מכוח תמ"א 38. היזם ביצע מספר עבודות שהסירו את מסוכנות הבניין. ב-2021 נתנה הוועדה המקומית היתר לפרויקט כולו, אך התנתה זאת באישור כלל בעלי הדירות. תוקף ההיתר המותנה נקבע לעוד שבועיים - תחילת אוקטובר 2024.
אלא שרשות מקרקעי ישראל וקק"ל סירבו לחתום על הסכם התמ"א, מאחר שהדירות לא בבעלותן. היזם ניסה לאתר את בעלי הזכויות ללא הצלחה. בנסיבות אלה הגישו בעלי הדירות תביעה נגד רמ"י וקק"ל על מנת לחייב אותן לחתום על מסמכי הפרויקט, ובמסגרת זו הוגשה בקשה לסעד זמני ובו דרישה כי בית המשפט יכפה את החתימה.
פסיקת העליון
הבקשה נדחתה בבית המשפט המחוזי, שהבהיר כי דרך המלך היא הסדרת רישום הזכויות, מה שהיה צריך לעשות לפני שנים, ולאחר מכן קבלת הסכמת בעלי הזכויות האמיתיים.
הדיירים והיזם ערערו לבית המשפט העליון, באמצעות עו"ד אברהם פריאל, וטענו כי ההחלטה תגרום להם נזק רב ובלתי הפיך, לנוכח מועד פקיעת היתר הבנייה המותנה. הם הוסיפו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם שכן הפרויקט משנה רק את הרכוש המשותף ולא פוגע בזכויות הדירות עצמן. הם הדגישו כי הפרויקט מיטיב עם כלל בעלי הזכויות, כולל הדירות שבמחלוקת.
השבוע דחתה שופטת בית המשפט העליון, גילה כנפי-שטייניץ, את הערעור. היא כתבה כי עד כה כשלו הצדדים באיתור בעלי הזכויות בדירות. לכן, בנקודת הזמן הנוכחית סיכויי התביעה להורות למדינה לתת הסכמתה לפרויקט בשם בעלי הזכויות אינם גבוהים.
השופטת ציינה, כי בבית המשפט המחוזי התברר כי יש גורמים שונים הטוענים לזכויות בדירות, שטענותיהם טרם התבררו. עוד הדגישה, כי לא ניתן לדרוש ממי שאינו בעל הזכויות לשים עצמו בנעליו של בעל הזכויות, ולתת הסכמתו לפרויקט, רק כדי להיטיב עם המבקשים.
השופטת הוסיפה כי הנזק שייגרם למבקשים וליזם אם יוחמץ מועד ההיתר המותנה מובן. עם זאת, אין בכך כדי להצדיק פגיעה בזכותו הקניינית של מאן דהוא, מבלי שהיה צד להליך ומבלי שניתנה לו הזדמנות להשמיע את דעתו ביחס לתוכנית.
